שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' זאייד ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שאירעו לרכבי הצדדים בתאונה מיום 22.6.2012.

בתביעה העיקרית, ע"ס 76,559 ₪, נטען כי במועד הנ"ל נסע רכב מבוטחת התובעת ברחוב קק"ל ממזרח למערב וחצה צומת באור ירוק, כאשר רכב הנתבע 1, מבוטח ע"י הנתבעת 2, שהגיע מנתיבי איילון מצפון לדרום, התפרץ לצומת בניגוד להוראת רמזור אדום שהיה בכיוון נסיעתו, ופגע ברכב התובעת בעוצמה. בשל כך נתבעים נזקי הרכב שנפגע, בתביעת שיבוב.

בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד מתוארים הדברים בצורה שונה בתכלית. לשיטת הנתבעים נסע רכב הנתבע 1 בנתיבי איילון ועלה למחלף קק"ל, וכאשר הגיע לצומת, החל בכניסה זהירה בחסות אור ירוק לכיוון נסיעתו, כאשר לפתע הגיח משמאלו רכב מבוטחת התובעת, בניגוד לאור אדום, וגרם להתנגשות. בשל כך הוגשה תביעת שיבוב ע"ס 39,704 ₪.

העידו בפניי שני הנהגים, תארו את אירוע התאונה כל אחד לשיטתו, וכן הוגשו מצגים שונים, לרבות תמונות הרכבים שנפגעו, תיק המשטרה, הודעות לחברות הביטוח ועוד.

התרשמתי מעדויות הנהגים התרשמות בלתי אמצעית, ובהינתן התרשמות זו, הראיות שהוגשו וכלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח במאזן הסתברויות הדרוש במשפט אזרחי, שלמעלה מ-50%, כי רכב מבוטח התובעת חצה את הצומת באור ירוק ואילו רכב הנתבע 1 חצה את הצומת באור אדום.

גברת עליזה לוי שנהגה ברכב שבוטח ע"י התובעת העידה כי נסעה ברחוב, מקום בו היא נוהגת לעיתים קרובות, שכן בתה גרה לא רחוק, ונכנסה –

"ברמזור ירוק, בתוך הצומת הכל היה פנוי לנסוע וקיבלתי מכה ברכבי..." (עמ' 1 לפרוטוקול שורות 17-18).

גם בחקירתה הנגדית חזרה על דבריה אלה, ואני נותן בהם אמון מלא. עדות זו מתיישבת עם גרסת העדה במשטרה (עמ' 1 לנ/1 שורה 6), וכן משתלבת עם הודעתה לחברת הביטוח (נ/2).

עיון בתמונות הפגיעה של רכבה מלמד כי נפגעה בחזית ובעיקר מצד ימין בחזית (ת/1), דבר המשתלב עם תיאורה את התאונה.

הנתבע 1 העיד אף הוא אודות קרות התאונה, לדבריו הוא טעה ביציאה מאיילון ועלה במחלף לא נכון, מחלף קק"ל, ולא במחלף ההלכה, ראה אור ירוק והמשיך לנסוע, והתעורר בבי"ח (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 5-6). העד הודה כי התבלבל במחלף כאמור, ואין לכך קשר לתאונה (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 23-27). התרשמתי מעדות העד כי קיים קשר בין הבלבול במחלף לכניסתו לצומת באור אדום, נוכח הבלבול שאחז בו כאשר ראה שאינו נוסע לכיוון הנכון אליו כיוון

בעדותו סיפר כי כאשר חצה את הצומת היו אתו רכבים נוספים (שם, שורה 31), אך משום מה דברים אלה לא נזכרו בהודעתו לביטוח (נ/4) וכן בהודעתו במשטרה, דבר האומר דרשני. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר העד העיד שהרכב שהיה לפניו נסע 10 מטרים בלבד לפניו (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 20).

לאור האמור לעיל, אני מעדיף את עדותה של גברת לוי על עדות הנתבע 1, ומוצא אותה מהימנה.

משכך אני קובע כי עלה בידי התובעת לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח כי הנהגת מטעמה חצתה את הצומת באור ירוק והנתבע 1 חצה את הצומת באור אדום.

יש לבחון האם יש להפחית באחריות הנתבע 1 לתאונה, בשל אשם תורם. דעתי הינה כי יש לעשות כן.

גברת לוי העידה כי היא נכנסה לצומת באותה מהירות ולא האטה, במהירות של 65 קמ"ש (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 6-8), מדובר בנהיגה מסוכנת ללא ספק, שכן חובה על נהג זהיר להאט לפני כניסה לצומת בכל מקרה על מנת לבחון האם הצומת פנוי, אפילו כאשר הוא עובר בירוק.

ראה למשל ע"א 59/69 ליפוביץ נ' ליבוביץ, פ"ד כג(1) 621.

אף תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, קובעת כי אסור לנהוג להכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר כניסה אלא אם ברור לו שביכולתו לעבור ללא הפרעה (ראה גם ע"א 553/73 אליהו נ' חןחן, פ"ד כט(2) 341).

גברת לוי לא נקטה בזהירות המתחייבת ומשכך אני מעמיד את אחריותה לתאונה על שיעור 35%.

לאור האמור, התובעת זכאית ל-65% מהנזק הישיר המוכח (שלא הייתה עליו מחלוקת) ואילו התובעת שכנגד ל-35% מהנזק נשוא תביעה שכנגד (וגם על נזק זה לא הייתה מחלוקת).